(א)אָדָ֥םאשֵׁ֖תאֱנֽוֹשׁ׃(ב)קֵינָ֥ןמַהֲלַלְאֵ֖ליָֽרֶד׃(ג)חֲנ֥וֹךְמְתוּשֶׁ֖לַחלָֽמֶךְ׃(ד)נֹ֥חַשֵׁ֖םחָ֥םוָיָֽפֶת׃(ה)בְּנֵ֣ייֶ֔פֶתגֹּ֣מֶרוּמָג֔וֹגוּמָדַ֖יוְיָוָ֣ןוְתֻבָ֑לוּמֶ֖שֶׁךְוְתִירָֽס׃(ו)וּבְנֵ֖יגֹּ֑מֶראַשְׁכְּנַ֥זוְדִיפַ֖תוְתוֹגַרְמָֽה׃(ז)וּבְנֵ֥ייָוָ֖ןאֱלִישָׁ֣הוְתַרְשִׁ֑ישָׁהכִּתִּ֖יםוְרוֹדָנִֽים׃(ח)בְּנֵ֖יחָ֑םכּ֥וּשׁוּמִצְרַ֖יִםפּ֥וּטוּכְנָֽעַן׃(ט)וּבְנֵ֣יכ֔וּשׁסְבָא֙וַֽחֲוִילָ֔הוְסַבְתָּ֥אוְרַעְמָ֖אוְסַבְתְּכָ֑אוּבְנֵ֥ירַעְמָ֖אשְׁבָ֥אוּדְדָֽן׃(י)וְכ֖וּשׁיָלַ֣דאֶת־נִמְר֑וֹדה֣וּאהֵחֵ֔ללִֽהְי֥וֹתגִּבּ֖וֹרבָּאָֽרֶץ׃(יא)וּמִצְרַ֡יִםיָלַ֞דאֶת־[לוּדִ֧ים] (לודיים) וְאֶת־עֲנָמִ֛יםוְאֶת־לְהָבִ֖יםוְאֶת־נַפְתֻּחִֽים׃(יב)וְֽאֶת־פַּתְרֻסִ֞יםוְאֶת־כַּסְלֻחִ֗יםאֲשֶׁ֨ריָצְא֥וּמִשָּׁ֛םפְּלִשְׁתִּ֖יםוְאֶת־כַּפְתֹּרִֽים׃(יג)וּכְנַ֗עַןיָלַ֛דאֶת־צִיד֥וֹןבְּכֹר֖וֹוְאֶת־חֵֽת׃(יד)וְאֶת־הַיְבוּסִי֙וְאֶת־הָ֣אֱמֹרִ֔יוְאֵ֖תהַגִּרְגָּשִֽׁי׃(טו)וְאֶת־הַחִוִּ֥יוְאֶת־הַעַרְקִ֖יוְאֶת־הַסִּינִֽי׃(טז)וְאֶת־הָאַרְוָדִ֥יוְאֶת־הַצְּמָרִ֖יוְאֶת־הַחֲמָתִֽי׃(יז)בְּנֵ֣ישֵׁ֔םעֵילָ֣םוְאַשּׁ֔וּרוְאַרְפַּכְשַׁ֖דוְל֣וּדוַאֲרָ֑םוְע֥וּץוְח֖וּלוְגֶ֥תֶרוָמֶֽשֶׁךְ׃(יח)וְאַרְפַּכְשַׁ֖דיָלַ֣דאֶת־שָׁ֑לַחוְשֶׁ֖לַחיָלַ֥דאֶת־עֵֽבֶר׃(יט)וּלְעֵ֥בֶריֻלַּ֖דשְׁנֵ֣יבָנִ֑יםשֵׁ֣םהָאֶחָ֞דפֶּ֗לֶגכִּ֤יבְיָמָיו֙נִפְלְגָ֣ההָאָ֔רֶץוְשֵׁ֥םאָחִ֖יויׇקְטָֽן׃(כ)וְיׇקְטָ֣ןיָלַ֔דאֶת־אַלְמוֹדָ֖דוְאֶת־שָׁ֑לֶףוְאֶת־חֲצַרְמָ֖וֶתוְאֶת־יָֽרַח׃(כא)וְאֶת־הֲדוֹרָ֥םוְאֶת־אוּזָ֖לוְאֶת־דִּקְלָֽה׃(כב)וְאֶת־עֵיבָ֥לוְאֶת־אֲבִֽימָאֵ֖לוְאֶת־שְׁבָֽא׃(כג)וְאֶת־אוֹפִ֥ירוְאֶת־חֲוִילָ֖הוְאֶת־יוֹבָ֑בכׇּל־אֵ֖לֶּהבְּנֵ֥ייׇקְטָֽן׃(כד)שֵׁ֥ם׀אַרְפַּכְשַׁ֖דשָֽׁלַח׃(כה)עֵ֥בֶרפֶּ֖לֶגרְעֽוּ׃(כו)שְׂר֥וּגנָח֖וֹרתָּֽרַח׃(כז)אַבְרָ֖םה֥וּאאַבְרָהָֽם׃(כח)בְּנֵי֙אַבְרָהָ֔םיִצְחָ֖קוְיִשְׁמָעֵֽאל׃(כט)אֵ֖לֶּהתֹּלְדוֹתָ֑םבְּכ֤וֹריִשְׁמָעֵאל֙נְבָי֔וֹתוְקֵדָ֥רוְאַדְבְּאֵ֖לוּמִבְשָֽׂם׃(ל)מִשְׁמָ֣עוְדוּמָ֔המַשָּׂ֖אחֲדַ֥דוְתֵימָֽא׃(לא)יְט֥וּרנָפִ֖ישׁוָקֵ֑דְמָהאֵ֥לֶּההֵ֖םבְּנֵ֥ייִשְׁמָעֵֽאל׃(לב)וּבְנֵ֨יקְטוּרָ֜הפִּילֶ֣גֶשׁאַבְרָהָ֗םיָלְדָ֞האֶת־זִמְרָ֧ןוְיׇקְשָׁ֛ןוּמְדָ֥ןוּמִדְיָ֖ןוְיִשְׁבָּ֣קוְשׁ֑וּחַוּבְנֵ֥ייׇקְשָׁ֖ןשְׁבָ֥אוּדְדָֽן׃(לג)וּבְנֵ֣ימִדְיָ֗ןעֵיפָ֤הוָעֵ֙פֶר֙וַחֲנ֔וֹךְוַאֲבִידָ֖עוְאֶלְדָּעָ֑הכׇּל־אֵ֖לֶּהבְּנֵ֥יקְטוּרָֽה׃(לד)וַיּ֥וֹלֶדאַבְרָהָ֖םאֶת־יִצְחָ֑קבְּנֵ֣ייִצְחָ֔קעֵשָׂ֖ווְיִשְׂרָאֵֽל׃(לה)בְּנֵ֖יעֵשָׂ֑ואֱלִיפַ֛זרְעוּאֵ֥לוִיע֖וּשׁוְיַעְלָ֥םוְקֹֽרַח׃(לו)בְּנֵ֖יאֱלִיפָ֑זתֵּימָ֤ןוְאוֹמָר֙צְפִ֣יוְגַעְתָּ֔םקְנַ֖זוְתִמְנָ֥עוַעֲמָלֵֽק׃(לז)בְּנֵ֖ירְעוּאֵ֑לנַ֥חַתזֶ֖רַחשַׁמָּ֥הוּמִזָּֽה׃(לח)וּבְנֵ֣ישֵׂעִ֔ירלוֹטָ֥ןוְשׁוֹבָ֖לוְצִבְע֣וֹןוַעֲנָ֑הוְדִישֹׁ֥ןוְאֵ֖צֶרוְדִישָֽׁן׃(לט)וּבְנֵ֥ילוֹטָ֖ןחֹרִ֣יוְהוֹמָ֑םוַאֲח֥וֹתלוֹטָ֖ןתִּמְנָֽע׃(מ)בְּנֵ֣ישׁוֹבָ֔לעַלְיָ֧ןוּמָנַ֛חַתוְעֵיבָ֖לשְׁפִ֣יוְאוֹנָ֑םוּבְנֵ֥יצִבְע֖וֹןאַיָּ֥הוַעֲנָֽה׃(מא)בְּנֵ֥יעֲנָ֖הדִּישׁ֑וֹןוּבְנֵ֣ידִישׁ֔וֹןחַמְרָ֥ןוְאֶשְׁבָּ֖ןוְיִתְרָ֥ןוּכְרָֽן׃(מב)בְּֽנֵי־אֵ֔צֶרבִּלְהָ֥ןוְזַעֲוָ֖ןיַעֲקָ֑ןבְּנֵ֥ידִישׁ֖וֹןע֥וּץוַאֲרָֽן׃(מג)וְאֵ֣לֶּההַמְּלָכִ֗יםאֲשֶׁ֤רמָֽלְכוּ֙בְּאֶ֣רֶץאֱד֔וֹםלִפְנֵ֥ימְלׇךְ־מֶ֖לֶךְלִבְנֵ֣ייִשְׂרָאֵ֑לבֶּ֚לַעבֶּן־בְּע֔וֹרוְשֵׁ֥םעִיר֖וֹדִּנְהָֽבָה׃(מד)וַיָּ֖מׇתבָּ֑לַעוַיִּמְלֹ֣ךְתַּחְתָּ֔יויוֹבָ֥בבֶּן־זֶ֖רַחמִבׇּצְרָֽה׃(מה)וַיָּ֖מׇתיוֹבָ֑בוַיִּמְלֹ֣ךְתַּחְתָּ֔יוחוּשָׁ֖םמֵאֶ֥רֶץהַתֵּימָנִֽי׃(מו)וַיָּ֖מׇתחוּשָׁ֑םוַיִּמְלֹ֨ךְתַּחְתָּ֜יוהֲדַ֣דבֶּן־בְּדַ֗דהַמַּכֶּ֤האֶת־מִדְיָן֙בִּשְׂדֵ֣המוֹאָ֔בוְשֵׁ֥םעִיר֖וֹ [עֲוִֽית] (עיות)ב׃(מז)וַיָּ֖מׇתהֲדָ֑דוַיִּמְלֹ֣ךְתַּחְתָּ֔יושַׂמְלָ֖המִמַּשְׂרֵקָֽה׃(מח)וַיָּ֖מׇתשַׂמְלָ֑הוַיִּמְלֹ֣ךְתַּחְתָּ֔יושָׁא֖וּלמֵרְחֹב֥וֹתהַנָּהָֽר׃(מט)וַיָּ֖מׇתשָׁא֑וּלוַיִּמְלֹ֣ךְתַּחְתָּ֔יובַּ֥עַל חָנָ֖ןבֶּן־עַכְבּֽוֹר׃(נ)וַיָּ֙מׇת֙בַּ֣עַל חָנָ֔ןוַיִּמְלֹ֤ךְתַּחְתָּיו֙הֲדַ֔דוְשֵׁ֥םעִיר֖וֹפָּ֑עִיוְשֵׁ֨םאִשְׁתּ֤וֹמְהֵֽיטַבְאֵל֙בַּת־מַטְרֵ֔דבַּ֖תמֵ֥י זָהָֽב׃(נא)וַיָּ֖מׇתהֲדָ֑דוַיִּֽהְיוּ֙אַלּוּפֵ֣יאֱד֔וֹםאַלּ֥וּףתִּמְנָ֛עאַלּ֥וּף [עַֽלְוָ֖ה] (עליה) אַלּ֥וּףיְתֵֽת׃(נב)אַלּ֧וּףאׇהֳלִיבָמָ֛האַלּ֥וּףאֵלָ֖האַלּ֥וּףפִּינֹֽן׃(נג)אַלּ֥וּףקְנַ֛זאַלּ֥וּףתֵּימָ֖ןאַלּ֥וּףמִבְצָֽר׃(נד)אַלּ֥וּףמַגְדִּיאֵ֖לאַלּ֣וּףעִירָ֑םאֵ֖לֶּהאַלּוּפֵ֥יאֱדֽוֹם׃
נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
אדם שת אנוש – א״ר אחא בשעה שבא הקב״ה לברא לאדם הראשון נמלך במלאכי השרת אמר להם נעשה אדם, אמרו ליה אדם זה מה טיבו, אמר להם חכמתו מרובה משלכם, הביא לפניהם בהמה וחיה ועופות אמר להם זה מה שמו, לא היו יודעים, העבירם לפני אדם הראשון, אמר ליה זה מה שמו, א״ל זה שור וזה חמור זה סוס וזה גמל, א״ל ואתה מה שמך א״ל אני נאה להקרות אדם שנבראתי מן האדמה, ואני מה שמי א״ל לך נאה להקרות אדני שאתה אדון לכל, א״ר אחא אמר הקב״ה אני ה׳ הוא שמי הוא שמי שקראני אדם הראשון. אמר רבי יהודה בר רבי סימון עד שאדם הראשון מוטל גולם לפני מי שאמר והיה העולם הראה לו דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו, דור דור וסופריו, דור דור ומנהיגיו, שנאמר גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו, כבר הם כתובים על ספרו של אדם הראשון. ותקרא את שמו שת כי שת לי אלהים זרע אחר. ר׳ תנחומא בש״ר שמואל אומר אותו זרע שהוא קם ממקום אחר, ואי זה זה מלך המשיח. ולשת גם הוא ילד בן ויקרא את שמו אנוש, בעון קומי אבא כהן ברדלא אדם שת אנוש ושתק, אמר להם עד כאן בצלם ובדמות מכאן ואילך נתקלקלו הדורות ונבראו קינטרין. ארבעה דברים נשתנו בימי אנוש בן שת, ההרים נעשו טרשים, והתחיל המת מרחיש, ונעשו פניהם כקופין, ונעשו חולין למזיקין, הדא הוא דכתיב זה ספר תולדות אדם, אלו תולדות ואין הראשונות תולדות, ומה הן אלהות.
(ג)חנוך מתושלח למך – כתיב ויתהלך חנוך את האלהים ואיננו א״ר חמא בר׳ אושעיא אינו נכתב בתוך טימוסן של צדיקים אלא בתוך טימוסן של רשעים, א״ר איבו אדם חנף היה פעמים צדיק פעמים רשע, אמר הקב״ה עד שהוא בצדקתו אסלקנו. המינים שאלו את ר׳ אבהו אין אנו מוצאים מיתה לחנוך, אמר להם למה, א״ל נאמר כאן לקיחה ונאמר להלן לקיחה כי היום ה׳ לוקח את אדוניך, א״ל אם לקיחה אתם דורשים נאמר כאן לקיחה ונאמר להלן לקיחה הנני לוקח ממך את מחמד עיניך, א״ר תנחומא יפה השיבן רבי אבהו. מטרונא שאלה את ר׳ יוסי אין אנו מוצאים מיתה לחנוך אמר לה אם נאמר ויתהלך חנוך את האלהים ושתק הייתי אומר כדברך, כשהוא אומר ואיננו כי לקח אותו אלהים ואיננו בעוה״ז כי לקח אותו אלהים.
(ד)נח שם חם ויפת – כתיב ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמנו, ר׳ יוחנן אמר לא השם הוא המדרש ולא המדרש הוא השם, לא היה צריך קריא למימר אלא או נח זה ינחנו או נחמן זה ינחמנו שמא זה נח זה ינחמנו, אלא בשעה שרצה הקב״ה לברא את אדם הראשון השליטו על הכל, הפרה היתה נשמעת לחורש והתלם נשמע ליחרש כיון שחטא המרידם עליו, הפרה לא היתה נשמעת לחורש והתלם לא היתה נשמעת ליחרש, כיון שעמד נח נינוחו, נאמר כאן נייחא ונאמר להלן נייחא למען ינוח שורך וחמורך מה להלן נייחא שוורים אף כאן. ריש לקיש אמר עד שלא עמד נח היו המים מציפים אותם ועולים בתוך קבריהם שני פעמים ביום דכתיב הקורא למי הים וישפכם שני פעמים ביום אחד בשחרית ואחד בערבית, הדא הוא דכתיב כמו חללים וגו׳ שוכבים שלהם חללים היו כיון שעמד נח נינוחו, נאמר כאן נייחא ונאמר להלן נייחא יבא שלום ינוחו על משכבותם מה נייחא האמור להלן בקבר אף כאן בקבר, ר׳ אלעזר אומר לשם קרבנו נקרא שנאמר וירח ה׳ את ריח הניחוח, ר׳ יוסי בר חנינא אומר לשם התבה נקרא שנאמר ותנח התבה. נח נח א״ר אבא בר כהנא כל מי שנכפל שמו יש לו בעוה״ז ויש לו בעוה״ב, נייחא לו נייחא לעולם, נייחא לאבות נייחא לבנים, נייחא לעליונים נייחא לתחתונים, נייחא בעוה״ז נייחא בעוה״ב.
רמז תתרעג
שם חם ויפת – והלא יפת הוא הגדול שנאמר אחי יפת הגדול, אלא בתחלה אתה דורש שם שהוא צדיק ושנולד מהול ושיחד הקב״ה שמו עליו ושאברהם נולד ממנו וששמש בכהונה גדולה ושנבנה בית המקדש בתחומו. בר חטיא אמר שמנין אותיותיו תלה הקב״ה לדורות, מן מבול ועד הפלגה ש״מ שנים.
(ז)ובני יון אלישה ותרשישה כתים ורודנים – כתוב אחד אומר ודודנים וכתוב אחד אומר ורודנים. רבי סימון ורבין חנין, ר׳ סימון אומר דודנים שהם בני דודיהם של ישראל, רודנים שהם באים ורודים אותם, אמר רבי חנן בשעה שישראל נתונים בעליה אינון אמרין להון בני דודיכון אנן, ומשעה שהם נתונים בירידה הם באים ורודים אותם.
(ח)בני חם כוש ומצרים פוט וכנען – ארשב״ג היינו סבורים שנתבלעה משפחתו של פוט ובא יחזקאל ופרש כוש ופוט וכל הערב.
(י)
הוא החל להיות גבור, חמשה הוא לטובה וכו׳ (כתוב בריש מגלה).
(יא)
ומצרים ילד את לודים ואת ענמים, אמר רבי אבא בר כהנא כל מוניטא של מצרים אינו אלא פסולים, אמר רבי אבא בר כהנא פתרוסים וכסלוחים היו מעמידין היטלוסין, אלו מגנבים נשותיהם של אלו ואלו מגנבים נשותיהם של אלו, מה יצא משם פלשתים, ופלשתים גבורים, כפתורים ננסין.
(יט)
ולעבר יולד שני בנים שם האחד פלג, רבי יוסי אומר הראשונים ע״י שלא היו מכירין את יחוסן היו מוציאים לשם המאורע, אבל אנו שאנו מכירין את יחוסנו אנו מוציאים לשם אבותינו. א״ר יוסי בר תחליפא נביא גדול היה עבר שהוציא שם בנו לשם המאורע, הה״ד שם האחד פלג כי בימיו נפלגה הארץ בסוף ימיו, שאם תאמר בתחלת ימיו הרי יקטן אחיו קטן ממנו והוליד משפחות קודם לכן שנאמר ויקטן ילד ואח״כ ויהי כל הארץ שפה אחת, ואם תאמר באמצע ימיו לא בא הכתוב לסתום אלא לפרש הא למדת שבשנת מות פלג נתפלגו.
(כ)
ויקטן ילד את אלמודד, למה נקרא שמו יקטן שהיה מקטין את עסקיו, ומה זכה, זכה להעמיד שלש עשרה משפחות, ומה אם הקטן כך גדול שהוא ממעט את עסקיו עאכ״ו. ודכוותה וישלח ישראל את ימינו וגו׳ והוא הצעיר, אמר רבי חנינא וכי מן התולדות אין אנו יודעים שהוא הצעיר אלא שהיה מצעיר את עסקיו, ומה זכה זכה לבכורה ומה אם הזעיר כך הגדול עאכ״ו. ודכוותה ודוד הוא הקטן וכי מן התולדות אין אנו יודעים שהוא הקטן, אלא שהיה מקטין את עסקיו, ומה זכה זכה למלכות. ואת חצרמות ואת ירח, רב הונא אמר מקום הוא ששמו חצרמות שהם אוכלין כרישין ולובשים כלי פפייר ומצפים למיתה בכל יום, ושמואל אמר אפילו כלי פפייר אין להם.
(כז)אברם הוא אברהם – (ברמז תתס״ג). בתחלה נעשה אב לאדם ולבסוף על כל העולם כלו, בר קפרא אומר הקורא לאברהם אברם עובר בעשה וכו׳ (כדכתוב בעזרא בפסוק ושמת שמו אברהם ברמז תתרס״ח). רבי אבהו אמר הבט נא השמים אין כתיב כאן אלא הבט נא השמימה, בה״א זה בראתי את העולם הריני מוסיפו על שמך ואתה פרה ורבה, אמר רבי יודן יהיו אותיותיך מנין ואברככה מאתים וארבעים ושמונה אף אותיותיך אברהם מאתים וארבעים ושמונה. יצחק יצא חק לעולם נתן דוריה לעולם וחפושא). אמר רבי יצחק יו״ד כנגד עשרת הדברות, צ׳ ואם שרה הבת תשעים שנה תלד, ח׳ כנגד שמונה ימי מילה שחנכו לשמונה, ק׳ מאה הלבן מאה שנה יולד.
(כט)אלה תולדותם (ישמעאל) בכור ישמעאל נביות – מה ראה הכתוב ליחס בניו של רשע, ע״י שבא מקדקדו של מדבר לגמול חסד לאביו.
(לב)ובני קטורה פילגש אברהם – רב אמר זו הגר, א״ל רב נחמן והא כתיב ויוסף אברהם ויקח אשה, אמר ליה על פי הדבור נשאה, כד״א ויוסף ה׳ דבר אלי עוד, והא כתיב ושמה קטורה, א״ל שקטרה מצות ומע״ט, א״ל והכתיב ולבני הפילגשים אשר לאברהם, א״ל פילגשם כתיב. בעודנו חי אותה שישבה על הבאר ואמרה חי העולמים ראה בעלבוני, א״ר ברכיה אע״ג דאת אמר ותלך ותתע במדבר באר שבע. תאמר שנחשד עליה בריה, ת״ל ושמה קטורה וכזה שהוא חותם גנזכה ומוצאה בחותמה.
זמרן ויקשן – רמי בר יחזקאל ורבנן, רמי אומר זמרן שהיו מזמרין בעולם, יקשן שהיו מתקשין בעולם, רבנן אמרין זמרן שהיו מזמרין בתוף לע״ז, יקשן שהיו מקישין בתוף לאלילים.
[ובני יקשן] (ויקטן ילד את) שבא (ואת) ודדן – רשב״ג אמר אע״ג דאינון מתרגמי תרגומי תגרין ולופרין וראשי אומין כלם ראשי אומות הם.
(לד)בני יצחק עשו וישראל – כתיב ויקראו שמו עשו הא שוא שבראתי בעולמי, אמר רב יצחק אמר הקב״ה אתון קריתון לחזירתכון שם אף אני קורא לבני בכורי שם שנאמר כה אמר ה׳ בני בכורי ישראל. כתיב לא יעקב יאמר עוד שמך לא שיעקר שם יעקב אלא יעקב עיקר וישראל מוסף עליו. בני עשו אליפז, הה״ד כי אני חשפתי את עשו גליתי את מסתריו, רבי סימון אמר קליפת בצלים, כל כך למה גליתי מסתריו בשביל לגלות את הממזרים שבו, וכמה ממזרים העמיד, רב אמר שלשה, לוי אמר ארבעה, א״ר אבא בנימן הדין רח דהכא ממזר הוא. ואחות לוטן תמנע (בפסוק תשב באחיך תדבר).
(מג)ואלה המלכים אשר מלכו – ר׳ יצחק פתח אלונים מבשן עשו משוטיך, נמשלו עו״א כספינה זו שעושין לה תורן ממקום אחד והוגנין ממקום אחר כך שמלה ממשרקה שאול מרחובות הנהר.