×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
דברי הימים א א׳תנ״ך
א֣
אָ
(א) אָדָ֥םא שֵׁ֖ת אֱנֽוֹשׁ׃ (ב) קֵינָ֥ן מַהֲלַלְאֵ֖ל יָֽרֶד׃ (ג) חֲנ֥וֹךְ מְתוּשֶׁ֖לַח לָֽמֶךְ׃ (ד) נֹ֥חַ שֵׁ֖ם חָ֥ם וָיָֽפֶת׃ (ה) בְּנֵ֣י יֶ֔פֶת גֹּ֣מֶר וּמָג֔וֹג וּמָדַ֖י וְיָוָ֣ן וְתֻבָ֑ל וּמֶ֖שֶׁךְ וְתִירָֽס׃ (ו) וּבְנֵ֖י גֹּ֑מֶר אַשְׁכְּנַ֥ז וְדִיפַ֖ת וְתוֹגַרְמָֽה׃ (ז) וּבְנֵ֥י יָוָ֖ן אֱלִישָׁ֣ה וְתַרְשִׁ֑ישָׁה כִּתִּ֖ים וְרוֹדָנִֽים׃ (ח) בְּנֵ֖י חָ֑ם כּ֥וּשׁ וּמִצְרַ֖יִם פּ֥וּט וּכְנָֽעַן׃ (ט) וּבְנֵ֣י כ֔וּשׁ סְבָא֙ וַֽחֲוִילָ֔ה וְסַבְתָּ֥א וְרַעְמָ֖א וְסַבְתְּכָ֑א וּבְנֵ֥י רַעְמָ֖א שְׁבָ֥א וּדְדָֽן׃ (י) וְכ֖וּשׁ יָלַ֣ד אֶת⁠־נִמְר֑וֹד ה֣וּא הֵחֵ֔ל לִֽהְי֥וֹת גִּבּ֖וֹר בָּאָֽרֶץ׃ (יא) וּמִצְרַ֡יִם יָלַ֞ד אֶת⁠־[לוּדִ֧ים] (לודיים) וְאֶת⁠־עֲנָמִ֛ים וְאֶת⁠־לְהָבִ֖ים וְאֶת⁠־נַפְתֻּחִֽים׃ (יב) וְֽאֶת⁠־פַּתְרֻסִ֞ים וְאֶת⁠־כַּסְלֻחִ֗ים אֲשֶׁ֨ר יָצְא֥וּ מִשָּׁ֛ם פְּלִשְׁתִּ֖ים וְאֶת⁠־כַּפְתֹּרִֽים׃ (יג) וּכְנַ֗עַן יָלַ֛ד אֶת⁠־צִיד֥וֹן בְּכֹר֖וֹ וְאֶת⁠־חֵֽת׃ (יד) וְאֶת⁠־הַיְבוּסִי֙ וְאֶת⁠־הָ֣אֱמֹרִ֔י וְאֵ֖ת הַגִּרְגָּשִֽׁי׃ (טו) וְאֶת⁠־הַחִוִּ֥י וְאֶת⁠־הַעַרְקִ֖י וְאֶת⁠־הַסִּינִֽי׃ (טז) וְאֶת⁠־הָאַרְוָדִ֥י וְאֶת⁠־הַצְּמָרִ֖י וְאֶת⁠־הַחֲמָתִֽי׃ (יז) בְּנֵ֣י שֵׁ֔ם עֵילָ֣ם וְאַשּׁ֔וּר וְאַרְפַּכְשַׁ֖ד וְל֣וּד וַאֲרָ֑ם וְע֥וּץ וְח֖וּל וְגֶ֥תֶר וָמֶֽשֶׁךְ׃ (יח) וְאַרְפַּכְשַׁ֖ד יָלַ֣ד אֶת⁠־שָׁ֑לַח וְשֶׁ֖לַח יָלַ֥ד אֶת⁠־עֵֽבֶר׃ (יט) וּלְעֵ֥בֶר יֻלַּ֖ד שְׁנֵ֣י בָנִ֑ים שֵׁ֣ם הָאֶחָ֞ד פֶּ֗לֶג כִּ֤י בְיָמָיו֙ נִפְלְגָ֣ה הָאָ֔רֶץ וְשֵׁ֥ם אָחִ֖יו יׇקְטָֽן׃ (כ) וְיׇקְטָ֣ן יָלַ֔ד אֶת⁠־אַלְמוֹדָ֖ד וְאֶת⁠־שָׁ֑לֶף וְאֶת⁠־חֲצַרְמָ֖וֶת וְאֶת⁠־יָֽרַח׃ (כא) וְאֶת⁠־הֲדוֹרָ֥ם וְאֶת⁠־אוּזָ֖ל וְאֶת⁠־דִּקְלָֽה׃ (כב) וְאֶת⁠־עֵיבָ֥ל וְאֶת⁠־אֲבִֽימָאֵ֖ל וְאֶת⁠־שְׁבָֽא׃ (כג) וְאֶת⁠־אוֹפִ֥יר וְאֶת⁠־חֲוִילָ֖ה וְאֶת⁠־יוֹבָ֑ב כׇּל⁠־אֵ֖לֶּה בְּנֵ֥י יׇקְטָֽן׃ (כד) שֵׁ֥ם ׀ אַרְפַּכְשַׁ֖ד שָֽׁלַח׃ (כה) עֵ֥בֶר פֶּ֖לֶג רְעֽוּ׃ (כו) שְׂר֥וּג נָח֖וֹר תָּֽרַח׃ (כז) אַבְרָ֖ם ה֥וּא אַבְרָהָֽם׃ (כח) בְּנֵי֙ אַבְרָהָ֔ם יִצְחָ֖ק וְיִשְׁמָעֵֽאל׃ (כט) אֵ֖לֶּה תֹּלְדוֹתָ֑ם בְּכ֤וֹר יִשְׁמָעֵאל֙ נְבָי֔וֹת וְקֵדָ֥ר וְאַדְבְּאֵ֖ל וּמִבְשָֽׂם׃ (ל) מִשְׁמָ֣ע וְדוּמָ֔ה מַשָּׂ֖א חֲדַ֥ד וְתֵימָֽא׃ (לא) יְט֥וּר נָפִ֖ישׁ וָקֵ֑דְמָה אֵ֥לֶּה הֵ֖ם בְּנֵ֥י יִשְׁמָעֵֽאל׃ (לב) וּבְנֵ֨י קְטוּרָ֜ה פִּילֶ֣גֶשׁ אַבְרָהָ֗ם יָלְדָ֞ה אֶת⁠־זִמְרָ֧ן וְיׇקְשָׁ֛ן וּמְדָ֥ן וּמִדְיָ֖ן וְיִשְׁבָּ֣ק וְשׁ֑וּחַ וּבְנֵ֥י יׇקְשָׁ֖ן שְׁבָ֥א וּדְדָֽן׃ (לג) וּבְנֵ֣י מִדְיָ֗ן עֵיפָ֤ה וָעֵ֙פֶר֙ וַחֲנ֔וֹךְ וַאֲבִידָ֖ע וְאֶלְדָּעָ֑ה כׇּל⁠־אֵ֖לֶּה בְּנֵ֥י קְטוּרָֽה׃ (לד) וַיּ֥וֹלֶד אַבְרָהָ֖ם אֶת⁠־יִצְחָ֑ק בְּנֵ֣י יִצְחָ֔ק עֵשָׂ֖ו וְיִשְׂרָאֵֽל׃ (לה) בְּנֵ֖י עֵשָׂ֑ו אֱלִיפַ֛ז רְעוּאֵ֥ל וִיע֖וּשׁ וְיַעְלָ֥ם וְקֹֽרַח׃ (לו) בְּנֵ֖י אֱלִיפָ֑ז תֵּימָ֤ן וְאוֹמָר֙ צְפִ֣י וְגַעְתָּ֔ם קְנַ֖ז וְתִמְנָ֥ע וַעֲמָלֵֽק׃ (לז) בְּנֵ֖י רְעוּאֵ֑ל נַ֥חַת זֶ֖רַח שַׁמָּ֥ה וּמִזָּֽה׃ (לח) וּבְנֵ֣י שֵׂעִ֔יר לוֹטָ֥ן וְשׁוֹבָ֖ל וְצִבְע֣וֹן וַעֲנָ֑ה וְדִישֹׁ֥ן וְאֵ֖צֶר וְדִישָֽׁן׃ (לט) וּבְנֵ֥י לוֹטָ֖ן חֹרִ֣י וְהוֹמָ֑ם וַאֲח֥וֹת לוֹטָ֖ן תִּמְנָֽע׃ (מ) בְּנֵ֣י שׁוֹבָ֔ל עַלְיָ֧ן וּמָנַ֛חַת וְעֵיבָ֖ל שְׁפִ֣י וְאוֹנָ֑ם וּבְנֵ֥י צִבְע֖וֹן אַיָּ֥ה וַעֲנָֽה׃ (מא) בְּנֵ֥י עֲנָ֖ה דִּישׁ֑וֹן וּבְנֵ֣י דִישׁ֔וֹן חַמְרָ֥ן וְאֶשְׁבָּ֖ן וְיִתְרָ֥ן וּכְרָֽן׃ (מב) בְּֽנֵי⁠־אֵ֔צֶר בִּלְהָ֥ן וְזַעֲוָ֖ן יַעֲקָ֑ן בְּנֵ֥י דִישׁ֖וֹן ע֥וּץ וַאֲרָֽן׃ (מג) וְאֵ֣לֶּה הַמְּלָכִ֗ים אֲשֶׁ֤ר מָֽלְכוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ אֱד֔וֹם לִפְנֵ֥י מְלׇךְ⁠־מֶ֖לֶךְ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בֶּ֚לַע בֶּן⁠־בְּע֔וֹר וְשֵׁ֥ם עִיר֖וֹ דִּנְהָֽבָה׃ (מד) וַיָּ֖מׇת בָּ֑לַע וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו יוֹבָ֥ב בֶּן⁠־זֶ֖רַח מִבׇּצְרָֽה׃ (מה) וַיָּ֖מׇת יוֹבָ֑ב וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו חוּשָׁ֖ם מֵאֶ֥רֶץ הַתֵּימָנִֽי׃ (מו) וַיָּ֖מׇת חוּשָׁ֑ם וַיִּמְלֹ֨ךְ תַּחְתָּ֜יו הֲדַ֣ד בֶּן⁠־בְּדַ֗ד הַמַּכֶּ֤ה אֶת⁠־מִדְיָן֙ בִּשְׂדֵ֣ה מוֹאָ֔ב וְשֵׁ֥ם עִיר֖וֹ [עֲוִֽית] (עיות)ב׃ (מז) וַיָּ֖מׇת הֲדָ֑ד וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו שַׂמְלָ֖ה מִמַּשְׂרֵקָֽה׃ (מח) וַיָּ֖מׇת שַׂמְלָ֑ה וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו שָׁא֖וּל מֵרְחֹב֥וֹת הַנָּהָֽר׃ (מט) וַיָּ֖מׇת שָׁא֑וּל וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו בַּ֥עַל חָנָ֖ן בֶּן⁠־עַכְבּֽוֹר׃ (נ) וַיָּ֙מׇת֙ בַּ֣עַל חָנָ֔ן וַיִּמְלֹ֤ךְ תַּחְתָּיו֙ הֲדַ֔ד וְשֵׁ֥ם עִיר֖וֹ פָּ֑עִי וְשֵׁ֨ם אִשְׁתּ֤וֹ מְהֵֽיטַבְאֵל֙ בַּת⁠־מַטְרֵ֔ד בַּ֖ת מֵ֥י זָהָֽב׃ (נא) וַיָּ֖מׇת הֲדָ֑ד וַיִּֽהְיוּ֙ אַלּוּפֵ֣י אֱד֔וֹם אַלּ֥וּף תִּמְנָ֛ע אַלּ֥וּף [עַֽלְוָ֖ה] (עליה) אַלּ֥וּף יְתֵֽת׃ (נב) אַלּ֧וּף אׇהֳלִיבָמָ֛ה אַלּ֥וּף אֵלָ֖ה אַלּ֥וּף פִּינֹֽן׃ (נג) אַלּ֥וּף קְנַ֛ז אַלּ֥וּף תֵּימָ֖ן אַלּ֥וּף מִבְצָֽר׃ (נד) אַלּ֥וּף מַגְדִּיאֵ֖ל אַלּ֣וּף עִירָ֑ם אֵ֖לֶּה אַלּוּפֵ֥י אֱדֽוֹם׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א אָדָ֥ם =ק-מ ומ״ש ובדפוסים וקורן (אל״ף גדולה)
• א=אָדָ֥ם (אין אות גדולה)
ב [עֲוִֽית] (עיות) א-כתיב=עֲיוִֽת
E/ע
הערותNotes
(א)
רמז תתרעב
אדם שת אנוש – א״ר אחא בשעה שבא הקב״ה לברא לאדם הראשון נמלך במלאכי השרת אמר להם נעשה אדם, אמרו ליה אדם זה מה טיבו, אמר להם חכמתו מרובה משלכם, הביא לפניהם בהמה וחיה ועופות אמר להם זה מה שמו, לא היו יודעים, העבירם לפני אדם הראשון, אמר ליה זה מה שמו, א״ל זה שור וזה חמור זה סוס וזה גמל, א״ל ואתה מה שמך א״ל אני נאה להקרות אדם שנבראתי מן האדמה, ואני מה שמי א״ל לך נאה להקרות אדני שאתה אדון לכל, א״ר אחא אמר הקב״ה אני ה׳ הוא שמי הוא שמי שקראני אדם הראשון. אמר רבי יהודה בר רבי סימון עד שאדם הראשון מוטל גולם לפני מי שאמר והיה העולם הראה לו דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו, דור דור וסופריו, דור דור ומנהיגיו, שנאמר גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו, כבר הם כתובים על ספרו של אדם הראשון. ותקרא את שמו שת כי שת לי אלהים זרע אחר. ר׳ תנחומא בש״ר שמואל אומר אותו זרע שהוא קם ממקום אחר, ואי זה זה מלך המשיח. ולשת גם הוא ילד בן ויקרא את שמו אנוש, בעון קומי אבא כהן ברדלא אדם שת אנוש ושתק, אמר להם עד כאן בצלם ובדמות מכאן ואילך נתקלקלו הדורות ונבראו קינטרין. ארבעה דברים נשתנו בימי אנוש בן שת, ההרים נעשו טרשים, והתחיל המת מרחיש, ונעשו פניהם כקופין, ונעשו חולין למזיקין, הדא הוא דכתיב זה ספר תולדות אדם, אלו תולדות ואין הראשונות תולדות, ומה הן אלהות.
(ג) חנוך מתושלח למך – כתיב ויתהלך חנוך את האלהים ואיננו א״ר חמא בר׳ אושעיא אינו נכתב בתוך טימוסן של צדיקים אלא בתוך טימוסן של רשעים, א״ר איבו אדם חנף היה פעמים צדיק פעמים רשע, אמר הקב״ה עד שהוא בצדקתו אסלקנו. המינים שאלו את ר׳ אבהו אין אנו מוצאים מיתה לחנוך, אמר להם למה, א״ל נאמר כאן לקיחה ונאמר להלן לקיחה כי היום ה׳ לוקח את אדוניך, א״ל אם לקיחה אתם דורשים נאמר כאן לקיחה ונאמר להלן לקיחה הנני לוקח ממך את מחמד עיניך, א״ר תנחומא יפה השיבן רבי אבהו. מטרונא שאלה את ר׳ יוסי אין אנו מוצאים מיתה לחנוך אמר לה אם נאמר ויתהלך חנוך את האלהים ושתק הייתי אומר כדברך, כשהוא אומר ואיננו כי לקח אותו אלהים ואיננו בעוה״ז כי לקח אותו אלהים. (ד) נח שם חם ויפת – כתיב ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמנו, ר׳ יוחנן אמר לא השם הוא המדרש ולא המדרש הוא השם, לא היה צריך קריא למימר אלא או נח זה ינחנו או נחמן זה ינחמנו שמא זה נח זה ינחמנו, אלא בשעה שרצה הקב״ה לברא את אדם הראשון השליטו על הכל, הפרה היתה נשמעת לחורש והתלם נשמע ליחרש כיון שחטא המרידם עליו, הפרה לא היתה נשמעת לחורש והתלם לא היתה נשמעת ליחרש, כיון שעמד נח נינוחו, נאמר כאן נייחא ונאמר להלן נייחא למען ינוח שורך וחמורך מה להלן נייחא שוורים אף כאן. ריש לקיש אמר עד שלא עמד נח היו המים מציפים אותם ועולים בתוך קבריהם שני פעמים ביום דכתיב הקורא למי הים וישפכם שני פעמים ביום אחד בשחרית ואחד בערבית, הדא הוא דכתיב כמו חללים וגו׳ שוכבים שלהם חללים היו כיון שעמד נח נינוחו, נאמר כאן נייחא ונאמר להלן נייחא יבא שלום ינוחו על משכבותם מה נייחא האמור להלן בקבר אף כאן בקבר, ר׳ אלעזר אומר לשם קרבנו נקרא שנאמר וירח ה׳ את ריח הניחוח, ר׳ יוסי בר חנינא אומר לשם התבה נקרא שנאמר ותנח התבה. נח נח א״ר אבא בר כהנא כל מי שנכפל שמו יש לו בעוה״ז ויש לו בעוה״ב, נייחא לו נייחא לעולם, נייחא לאבות נייחא לבנים, נייחא לעליונים נייחא לתחתונים, נייחא בעוה״ז נייחא בעוה״ב.

רמז תתרעג
שם חם ויפת – והלא יפת הוא הגדול שנאמר אחי יפת הגדול, אלא בתחלה אתה דורש שם שהוא צדיק ושנולד מהול ושיחד הקב״ה שמו עליו ושאברהם נולד ממנו וששמש בכהונה גדולה ושנבנה בית המקדש בתחומו. בר חטיא אמר שמנין אותיותיו תלה הקב״ה לדורות, מן מבול ועד הפלגה ש״מ שנים.
(ז) ובני יון אלישה ותרשישה כתים ורודנים – כתוב אחד אומר ודודנים וכתוב אחד אומר ורודנים. רבי סימון ורבין חנין, ר׳ סימון אומר דודנים שהם בני דודיהם של ישראל, רודנים שהם באים ורודים אותם, אמר רבי חנן בשעה שישראל נתונים בעליה אינון אמרין להון בני דודיכון אנן, ומשעה שהם נתונים בירידה הם באים ורודים אותם. (ח) בני חם כוש ומצרים פוט וכנען – ארשב״ג היינו סבורים שנתבלעה משפחתו של פוט ובא יחזקאל ופרש כוש ופוט וכל הערב. (י) הוא החל להיות גבור, חמשה הוא לטובה וכו׳ (כתוב בריש מגלה). (יא) ומצרים ילד את לודים ואת ענמים, אמר רבי אבא בר כהנא כל מוניטא של מצרים אינו אלא פסולים, אמר רבי אבא בר כהנא פתרוסים וכסלוחים היו מעמידין היטלוסין, אלו מגנבים נשותיהם של אלו ואלו מגנבים נשותיהם של אלו, מה יצא משם פלשתים, ופלשתים גבורים, כפתורים ננסין. (יט) ולעבר יולד שני בנים שם האחד פלג, רבי יוסי אומר הראשונים ע״י שלא היו מכירין את יחוסן היו מוציאים לשם המאורע, אבל אנו שאנו מכירין את יחוסנו אנו מוציאים לשם אבותינו. א״ר יוסי בר תחליפא נביא גדול היה עבר שהוציא שם בנו לשם המאורע, הה״ד שם האחד פלג כי בימיו נפלגה הארץ בסוף ימיו, שאם תאמר בתחלת ימיו הרי יקטן אחיו קטן ממנו והוליד משפחות קודם לכן שנאמר ויקטן ילד ואח״כ ויהי כל הארץ שפה אחת, ואם תאמר באמצע ימיו לא בא הכתוב לסתום אלא לפרש הא למדת שבשנת מות פלג נתפלגו. (כ) ויקטן ילד את אלמודד, למה נקרא שמו יקטן שהיה מקטין את עסקיו, ומה זכה, זכה להעמיד שלש עשרה משפחות, ומה אם הקטן כך גדול שהוא ממעט את עסקיו עאכ״ו. ודכוותה וישלח ישראל את ימינו וגו׳ והוא הצעיר, אמר רבי חנינא וכי מן התולדות אין אנו יודעים שהוא הצעיר אלא שהיה מצעיר את עסקיו, ומה זכה זכה לבכורה ומה אם הזעיר כך הגדול עאכ״ו. ודכוותה ודוד הוא הקטן וכי מן התולדות אין אנו יודעים שהוא הקטן, אלא שהיה מקטין את עסקיו, ומה זכה זכה למלכות. ואת חצרמות ואת ירח, רב הונא אמר מקום הוא ששמו חצרמות שהם אוכלין כרישין ולובשים כלי פפייר ומצפים למיתה בכל יום, ושמואל אמר אפילו כלי פפייר אין להם. (כז) אברם הוא אברהם – (ברמז תתס״ג). בתחלה נעשה אב לאדם ולבסוף על כל העולם כלו, בר קפרא אומר הקורא לאברהם אברם עובר בעשה וכו׳ (כדכתוב בעזרא בפסוק ושמת שמו אברהם ברמז תתרס״ח). רבי אבהו אמר הבט נא השמים אין כתיב כאן אלא הבט נא השמימה, בה״א זה בראתי את העולם הריני מוסיפו על שמך ואתה פרה ורבה, אמר רבי יודן יהיו אותיותיך מנין ואברככה מאתים וארבעים ושמונה אף אותיותיך אברהם מאתים וארבעים ושמונה. יצחק יצא חק לעולם נתן דוריה לעולם וחפושא). אמר רבי יצחק יו״ד כנגד עשרת הדברות, צ׳ ואם שרה הבת תשעים שנה תלד, ח׳ כנגד שמונה ימי מילה שחנכו לשמונה, ק׳ מאה הלבן מאה שנה יולד. (כט) אלה תולדותם (ישמעאל) בכור ישמעאל נביות – מה ראה הכתוב ליחס בניו של רשע, ע״י שבא מקדקדו של מדבר לגמול חסד לאביו. (לב) ובני קטורה פילגש אברהם – רב אמר זו הגר, א״ל רב נחמן והא כתיב ויוסף אברהם ויקח אשה, אמר ליה על פי הדבור נשאה, כד״א ויוסף ה׳ דבר אלי עוד, והא כתיב ושמה קטורה, א״ל שקטרה מצות ומע״ט, א״ל והכתיב ולבני הפילגשים אשר לאברהם, א״ל פילגשם כתיב. בעודנו חי אותה שישבה על הבאר ואמרה חי העולמים ראה בעלבוני, א״ר ברכיה אע״ג דאת אמר ותלך ותתע במדבר באר שבע. תאמר שנחשד עליה בריה, ת״ל ושמה קטורה וכזה שהוא חותם גנזכה ומוצאה בחותמה.
זמרן ויקשן – רמי בר יחזקאל ורבנן, רמי אומר זמרן שהיו מזמרין בעולם, יקשן שהיו מתקשין בעולם, רבנן אמרין זמרן שהיו מזמרין בתוף לע״ז, יקשן שהיו מקישין בתוף לאלילים.
[ובני יקשן] (ויקטן ילד את) שבא (ואת) ודדן – רשב״ג אמר אע״ג דאינון מתרגמי תרגומי תגרין ולופרין וראשי אומין כלם ראשי אומות הם.
(לד) בני יצחק עשו וישראל – כתיב ויקראו שמו עשו הא שוא שבראתי בעולמי, אמר רב יצחק אמר הקב״ה אתון קריתון לחזירתכון שם אף אני קורא לבני בכורי שם שנאמר כה אמר ה׳ בני בכורי ישראל. כתיב לא יעקב יאמר עוד שמך לא שיעקר שם יעקב אלא יעקב עיקר וישראל מוסף עליו. בני עשו אליפז, הה״ד כי אני חשפתי את עשו גליתי את מסתריו, רבי סימון אמר קליפת בצלים, כל כך למה גליתי מסתריו בשביל לגלות את הממזרים שבו, וכמה ממזרים העמיד, רב אמר שלשה, לוי אמר ארבעה, א״ר אבא בנימן הדין רח דהכא ממזר הוא. ואחות לוטן תמנע (בפסוק תשב באחיך תדבר). (מג) ואלה המלכים אשר מלכו – ר׳ יצחק פתח אלונים מבשן עשו משוטיך, נמשלו עו״א כספינה זו שעושין לה תורן ממקום אחד והוגנין ממקום אחר כך שמלה ממשרקה שאול מרחובות הנהר.

רמז תתרעד
ואלה המלכים – נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך, ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו.
לפני מלך מלך לבני ישראל – ר׳ יוסף בר חנינא אמר בשעה שזה מעמיד מלכים זה מעמיד שופטים, זה מעמיד אלופים זה מעמיד נשיאים. אמר רבי יוסי בן לוי זה העמיד ח׳ וזה העמיד ח׳, בלע, יובב, חושם, הדד, שמלה, שאול, בעל חנן, הדר, וזה העמיד שמונה, שאול, איש בשת, דוד, שלמה, רחבעם, אביה, אסא, יהושפט, בא נבוכדנאצר ובטל של אלו ושל אלו שם תבל כמדבר ועריו הרס, בא אויל מרודך ונתן גדולה ליהויכין, בא אחשורוש ונתן גדולה להמן.
(מד) וימת בלע – אמר רבי אבא משל לבן מלכים שהיה לו דין עם אחד וכלו מזונותיו ובא אחד וספק לו מזונות, אמר המלך אין לי עסק אלא עם זה שספק לו מזונות, כך אמר הקב״ה כבר היתה מלכות עקורה מאדום ובאת בצרה וספקה לה מלכים, אמר הקב״ה אין לי עסק אלא עם בצרה הדא הוא דכתיב כי זבח לה׳ בבצרה. (נ) מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב – מטיבי אלוהות היו, שהיו מטיבים עצמם לע״א, רבי סימון אמר מטיבי נשים היו, בת מטרד כשם שהיו מטיבין אותה לבעלה כך היו מטיבין אותה לע״א, בת מי זהב מן דעתרון אמרין מהו דהבא מהו כספא. אלוף עירם, אמר ר׳ חנינא צפוראה שהוא עתיד לערום תסבריות למלך המשיח. אמר רבי לוי מעשה בשלטון אחד של רומי שהיה מבזבז תסבריות של אביו, נראה לו אליהו בחלום אמר ליה אבותיך מצמצמים ואתה מבזבז, לא זז משם עד שמלא אותם. החטין והקש והתבן מדיינין זה עם זה, החטין אומרים בשבילנו נזרע השדה, והקש אומר בשבילי נזרעה השדה. תבן אומר בשבילי נזרעה השדה, אמרו ליה החטים תבא השעה ואתם רואים בשביל מי נזרעה השדה, כיון שהגיע עונת הגרן ותחיל בעל השדה נוטל את הקש ושורפו את התבן ומשליכו והחטין מעמידן כרי התחילו הכל מנשקין אותו, כך ישראל ועובדי אלילים מדיינין, עובדי אלילים אומרים בשבילנו נברא העולם, אומרים להם ישראל תבא השעה ואתם רואים לע״ל בשביל מי נברא העולם שנאמר תזרם ורוח תשאם וסערה תפיץ אותם ואתה תגיל בה׳ בקדוש ישראל תתהלל. רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×